החלטה בתיק רת"ק 16117-03-12

1.        המבקש רכש (בתאריך 11.09.11) מחנות "מחסני חשמל" בבאר שבע, מייבש כביסה מסוג ווירפול 3477, במחיר של 1590 ש"ח. המייבש נתקבל בביתו למחרת (בתאריך 12.09.11) והאחריות למוצר ניתנה על ידי המשיבה. לטענת המבקש, כיומיים לאחר שקיבל את המייבש, ועת הפעיל אותו לראשונה, המייבש גרם לקצר חשמלי בביתו והוא פנה לשירות הלקוחות של המשיבה. ביום 02.10.11 הגיע טכנאי מטעם המשיבה, אשר קבע, כי המייבש פגום ויש להחליפו בחדש. המבקש שלח את החשבונית, כפי שנדרש לעשות, על מנת לקבל מייבש חדש, אך למרות פניותיו הרבות למשיבה, המייבש הפגום לא הוחלף, ועל כן תבע המבקש את המשיבה בביהמ"ש לתביעות קטנות בבאר-שבע, ודרש לקבל מייבש חדש, פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה לו והוצאות. מנגד, המשיבה טענה, כי המבקש הוא שהתעכב הן בהעברת החשבונית והן בהחלטה אם לקבל את הצעתם לספק לו מייבש בדגם מתקדם ויקר מהמוצר שרכש בכ-600 ש"ח, כפיצוי. עוד נטען כי לאחר כ-10 ימים המבקש אישר את ההחלפה ונדרש לחתום על כתב ויתור, אך הוא סרב וביקש פיצוי נוסף ומקרר תרומה לגן שבו עובדת אשתו, והמשיבה סירבה.

            בית המשפט, לאחר ששמע את הצדדים ועדה מטעם המשיבה, קיבל את תביעת המבקש באופן חלקי, וקבע, כי התנהלות שני הצדדים הייתה לקויה. מחד היה על המשיבה לספק את המייבש החדש ללא שיהוי ומבלי לחייב את המבקש לחתום על כתב ויתור, ומאידך, המבקש תבע פיצוי מופרז ולא סביר, והיה עליו להקטין את נזקו ברכישת מייבש חלופי. ולפיכך קבע, כי המשיבה תחליף את המייבש הפגום בחדש ותפצה את המבקש בסכום של 500 ש"ח לרבות הוצאות משפט בסך של 350 ש"ח.

            נגד פסק דין זה הוגשה הבקשה שבפני.

2.        המבקש חוזר בבקשתו על הטענות שהעלה בפני בית משפט קמא ומוסיף, כי בית המשפט לא נתן לו את יומו ולא אפשר לו להוכיח את מלוא תביעתו, בעיקר ביחס להוצאות שנגרמו לו; טעה בפסיקת פיצויים נמוכים, שאינם משקפים את הדין וההלכה, וטעה בקביעתו, כי המבקש דרש פיצוי מופרז. חומרת התנהגותה של המשיבה, לרבות פעולתה בניגוד לחוק הגנת הצרכן, אינן באות לידי ביטוי בסכום הפיצוי שנפסק; טענות המשיבה, כי הציעה מייבש יקר יותר כפיצוי למבקש, אינן נתמכות בראיות מטעמה ונטענו למראית עין בלבד, והרי שהמבקש הוא שערך השוואת מחירים והציג ראיות מטעמו; טעה כשקבע, כי היה על המבקש להקטין את נזקו, מכיוון שהמבקש בחר באכיפת החוזה עם המשיבה; המשיבה השתהתה בהגשת כתב הגנה וביקשה אורכה להגשתו, דבר שמנע מהמבקש לבקש את הקדמת הדיון; כן, המבקש העלה טענות נוספות ביניהן, כי לא נחקר על תצהירו ועוד; ולכן ביקש לבטל את פסק דינו של בית משפט קמא.

3.        מטרתו של בית המשפט לתביעות קטנות היא לאפשר הליך מהיר ושאינו יקר לתביעות בסכומי כסף קטנים ולמנוע מהצרכן את הקשיים הכרוכים בהגשת תביעה בצינורות השיפוט המקובלים, ובכך לסייע לאזרחים ולצרכנים הקטנים להביא את עניינם לפני ערכאה שיפוטית. "התביעות הקטנות" הוא מוסד שנולד כדי ליצור מכשיר זמין, לא יקר ומהיר לבירור תביעות בסדרי גודל קטנים יחסית, בעיקר בתחום הצרכנות, שאילו נדונו בדרך הרגילה, כולל ייצוג משפטי ובלוח הזמנים התלוי בעומס בתי המשפט, היו נעשות בלתי כדאיות, ולתובעים שלא יכלו לעמוד בהן היה נגרם עוול. זהו גם הטעם שהמחוקק לא איפשר, ככלל, ייצוג בעלי הדין (סעיף 63 לחוק בתי המשפט), למעט ברשות ומטעמים מיוחדים שיירשמו; נקבעה גם גישה גמישה לראיות ולסדרי דין (סעיף 62 לחוק וכן תקנה 9 לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדרי דין), תשל"ז-1976); וגם הוגבל השדה הערעורי כשהמדובר בתביעות קטנות, קרי ערעור ברשות לבית המשפט המחוזי (סעיף 64).

            היות וההליך אמור להיות, כאמור, יעיל, נגיש, פשוט ומהיר, לא מוקנית לצד, שאינו שבע רצון מהחלטת ביהמ"ש, זכות לערער, והוא נדרש לבקש רשות לעשות כן. בשל כך, יש גם להעניק משקל רב להכרעת בית המשפט שבפניו התברר העניין.

            הכלל הוא, כי אף במצב בו עומדת למתדיין הזכות להגיש ערעור, אין זו דרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאים שנקבעו על ידי הערכאה המבררת, מאחר והמשפט מתנהל בפניה בלבד; היא זו ששומעת את העדים והיא זו שמתרשמת מדבריהם וממהימנותם. קל וחומר כשזכות הערעור אינה מוקנית, כמו במקרה שמבקשים להתערב בפסק-דינו של ביהמ"ש לתביעות קטנות.

4.         ובענייננו, ביהמ"ש שמע את הצדדים, בחן את עמדותיהם ובסיכומו של הליך מצא שיש לדחות את עמדת המבקש, אשר מרבית הטענות שהעלה בבקשתו - העלה גם בפני ביהמ"ש קמא. באשר לטענותיו העובדתיות של המבקש, כאמור אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בפסק דין על סמך בקשתו של צד לקבוע עובדות אחרות מאלו שנקבעו.

            מעבר לנדרש יצויין, כי ביהמ"ש נימק את ממצאיו, ומהעדויות שעמדו בפניו גם לא ניתן לומר, שקביעותיו חסרות יסוד. למעשה, בית המשפט קיבל את מרבית תביעתו של המבקש, וקבע, כי המשיבה תספק למבקש, בתוך 14 ימים, מייבש חדש בדגם שהוזמן על ידו וכן פסק לזכותו פיצויים (בסך 500 ש"ח) והוצאות משפט (בסך 350 ש"ח). ויש לציין כי פסק לזכותו סכומים סבירים לאור היקף התובענה וסכומה, וממילא אין זנ נהוג להתערב בהוצאות שפסקה הערכאה המבררת.

            טענותיו של המבקש, כי לא קיבל את יומו בבית המשפט, מעלות תמיהה רבה, הן לאור אורכו של הפרוטוקול והן לאור תוכנו, ממנו עולה, כי ניתנה למבקש הזדמנות להציג מלוא טענותיו (שאף הובאו בפירוט בכתב תביעתו). יתרה מכך, לאור הערות המבקש במהלך הדיון לעניין זה, בית המשפט אף ציין, בפרוטוקול הדיון, כי הדיון נמשך כשעה וחצי, ומהיקף התובענה מדובר בהחלט בזמן ראוי ומספיק לבירור התובענה.

            באשר לטענותיו הדיוניות של המבקש, כך לדוגמא, כי לא נחקר על תצהירו וכי המשיבה לא הביאה ראיות להוכחת טענותיה, אדגיש, כי ישנה חשיבות להוראת סעיף 62 לחוק בתי המשפט הקובעת גמישות ביחס לדיני הראיות, לצורך הכרעה צודקת ומהירה.

5.        סיכומו של דבר, לא מצאתי עפ"י החומר שהונח בפני, כי נפלה טעות בהכרעת בית משפט קמא ובנסיבות אלה דין הבקשה להידחות.

            משלא התבקשה תגובת המשיבה - אין צו להוצאות והעירבון יוחזר למבקש.

            המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום,  ז' אב תשע"ב, 26 יולי 2012, בהעדר הצדדים.